Friday, July 1, 2011

פחד - מסוהר למדריך

הרבה זמן לא שיתפתי ושרירי השיתוף זקוקים לתפעול.

בחודשים האחרונים אני נכנס לעומקו של הפחד בחיי (גם כאב אך זה לזמן סיפור אחר...)

מה זה פחד? למה הוא שם? איך הוא מופיע בחיים שלי? ומה לעזאזל עושים איתו?

מהתובנות שאספתי והשינויים שיישמתי, קיבלתי תוצאות בחיי:

התעמתתי עם אחד הפחדים הגדולים שלי,פחד הבמה, ולא רק שהתעמתתי איתו, בחרתי ללכת על תפקיד הדרכתי, שכולל עמידה מול קהל בהגדרה.

גם בתחום הקריירה, החלטתי שאני רוצה להנהיג אנשים ותרגמתי את זה לעבודות של ניהול אנשים.
המון פחדים צפו בשלב הזה - ובגללם, התחלתי במציאות הפיזית מחיפוש תפקידים בשירות לקוחות בתור נציג שירות, בתקווה שאתקדם תוך שנה לתפקיד ניהולי במשכורת של 6000, לראיון שסיימתי לפני דקות מספר, לתפקיד של מנהל מחשוב ארגוני בחברת הי טק שכולל ניהול אנשים במשכורת של 20,000. ותקשיבו הפצצתי בו. אפילו אני הקשבתי לעצמי ולא הבנתי מי מדבר :)

יש עוד תוצאות, בתחום הזוגיות ובתחומים נוספים, אך לא אלאה אתכם בפרטים.

לשיפור המדהים בתוצאות בחיי, לקצב ועוצמת הצמיחה שלי, ולרמת הביטוי העצמי שלי, יש קשר משמעותי וישיר לעבודה שלי עם הפחד בחיי.

חחח עד כאן הpr. נעבור לתכלס.

ריכזתי את הלמידות שלי לתהליך עבודה לזיהוי ותפעול עצמי כשפחד מעורב (אם תשימו לב טוב טוב, תגלו שזה רוב הזמן)

שלב א׳ - זיהוי
בחיותך את חייך, זהה שעולה פחד :)
איך? אצלי זה מתחיל מרעיון שמלהיב אותי ואני רוצה ליישם ואז עולות מחשבות (להלן המיינד) שמטרתן לסקל את העשייה. לדוג. כשעלה אצלי הרעיון להדריך התלהבתי מאוד. הנה דרך לעשות משהו שאני אוהב, גמיש בשעות, ושישלמו לי עליו 200 שקל לשעה. יום א״כ הרעיון ״הרגיש״ לי רע. מחשבות כמו ״אני אתקע באמצע הכיתה ואז יצחקו עלי״, ״אני לא אצליח״ ועוד השתלטו לי על הספייס במוח והמוטיבציה להתקדם הייתה בתחתונים.  עירנות לתהליך בתוך הראש זאת אופציה אחת לזיהוי. האופציה השנייה פשוטה הרבה יותר. כל רגש הוא תהליך גופני. עירנות לתחושות שהפחד מייצר בגוף. כשאני פוחד הפחד מופיע לי בבטן בהרגשה של כיווץ ייחודי. אצלכם זה יכול להיות שונה.

הערות חשובות:

1. המיומנות בזיהוי, כמו כל מיומנות, משתפרת עם תרגול
2. הצעד הראשון הוא קריטי. במידה ולא זיהיתם שעסקינן בפחד, תהיו תקועים בתירוצים, בהתנגדות לפחד, בכל דבר רק לא במה שיאפשר לכם לצאת מהלופ.

שלב ב׳ - תיאום ציפיות מול עצמכם
כשהחלטתי ללכת על עניין ההדרכה, השלב הראשון היה מבחן בד (להעביר הדרכה קצרה מול זוגות עיניים ביקורתיות ובוחנות כדי לראות אם יש לי יכולות הדרכה). ישבתי, אני ועצמי, והגדרתי מה תהיה הצלחה מבחינתי. הצלחה, כך אמרתי לי, תהיה הכניסה לדלת הכניסה, ההגעה לאתגר ומתן ה100% שלי, לא משנה מה זה יהיה. גם אם אכנס ואתקע לפני שאוציא הגה חלוש..

באופן זה, שוב המיינד נותר חסר דלק ואתם ממוצבים בסט לעשייה והצלחה no matter what. ז״א בלי קשר לנסיבות.
עשייה, העזה = הצלחה!

שלב ג׳ - עשייה
מסביר את עצמו. קיפצו למים, והגשימו את עצמכם. מי יודע מה יהיה מחר.

הערה:
הרבה אנשים מזהים את הפחד, אך יש להם ציפייה שהם יצליחו, איכשהו, להעלים אותו ואז להרגיש ״טוב״ עם העשייה. אז הם מתחילים לעשות כל מיני דברים מצחיקים, שאפקיטיבית רק מזיזים אויר, שמנגד החיים ממשיכים וההזדמנות חולפת לה. ומה שנשאר זה כאב הפספוס והתהייה ״מה היה אם?״

זיהיתם פחד? קיפצו למים! מיד. דחייה משמעותה מתן דלק למיינד לסקל את המיזם, קבעון, ועוד שחיקה בבטחון העצמי.



קצת על הרווחים שמתחילים לעבוד עם הפחד שלכם ככה,חוץ מהרווח הברור של סיכוי לקבל את החיים שאתם רוצים (תוצאות).
הביטוי העצמי שלכם עולה כל הזמן. הרגשת חיות מטורפת שמתחילה להשתלט על עוד ועוד תחומי חיים (מומנטום חיובי), כיף ברמה של חזרה לילדות (אני מרגיש שהזמן עובר ואני נהיה צעיר יותר ויותר, פיזית רגשית ומנטלית) והפיכת הפחד מאויב/סוהר לקרש קפיצה לצמיחה, עוצמה אישית ואהבה גדולה.

תהנו, באהבה גדולה,
אורי

No comments:

Post a Comment