פחד - מסוהר למדריך

הרבה זמן לא שיתפתי ושרירי השיתוף זקוקים לתפעול.

בחודשים האחרונים אני נכנס לעומקו של הפחד בחיי (גם כאב אך זה לזמן סיפור אחר...)

מה זה פחד? למה הוא שם? איך הוא מופיע בחיים שלי? ומה לעזאזל עושים איתו?

מהתובנות שאספתי והשינויים שיישמתי, קיבלתי תוצאות בחיי:

התעמתתי עם אחד הפחדים הגדולים שלי,פחד הבמה, ולא רק שהתעמתתי איתו, בחרתי ללכת על תפקיד הדרכתי, שכולל עמידה מול קהל בהגדרה.

גם בתחום הקריירה, החלטתי שאני רוצה להנהיג אנשים ותרגמתי את זה לעבודות של ניהול אנשים.
המון פחדים צפו בשלב הזה - ובגללם, התחלתי במציאות הפיזית מחיפוש תפקידים בשירות לקוחות בתור נציג שירות, בתקווה שאתקדם תוך שנה לתפקיד ניהולי במשכורת של 6000, לראיון שסיימתי לפני דקות מספר, לתפקיד של מנהל מחשוב ארגוני בחברת הי טק שכולל ניהול אנשים במשכורת של 20,000. ותקשיבו הפצצתי בו. אפילו אני הקשבתי לעצמי ולא הבנתי מי מדבר :)

יש עוד תוצאות, בתחום הזוגיות ובתחומים נוספים, אך לא אלאה אתכם בפרטים.

לשיפור המדהים בתוצאות בחיי, לקצב ועוצמת הצמיחה שלי, ולרמת הביטוי העצמי שלי, יש קשר משמעותי וישיר לעבודה שלי עם הפחד בחיי.

חחח עד כאן הpr. נעבור לתכלס.

ריכזתי את הלמידות שלי לתהליך עבודה לזיהוי ותפעול עצמי כשפחד מעורב (אם תשימו לב טוב טוב, תגלו שזה רוב הזמן)

שלב א׳ - זיהוי
בחיותך את חייך, זהה שעולה פחד :)
איך? אצלי זה מתחיל מרעיון שמלהיב אותי ואני רוצה ליישם ואז עולות מחשבות (להלן המיינד) שמטרתן לסקל את העשייה. לדוג. כשעלה אצלי הרעיון להדריך התלהבתי מאוד. הנה דרך לעשות משהו שאני אוהב, גמיש בשעות, ושישלמו לי עליו 200 שקל לשעה. יום א״כ הרעיון ״הרגיש״ לי רע. מחשבות כמו ״אני אתקע באמצע הכיתה ואז יצחקו עלי״, ״אני לא אצליח״ ועוד השתלטו לי על הספייס במוח והמוטיבציה להתקדם הייתה בתחתונים.  עירנות לתהליך בתוך הראש זאת אופציה אחת לזיהוי. האופציה השנייה פשוטה הרבה יותר. כל רגש הוא תהליך גופני. עירנות לתחושות שהפחד מייצר בגוף. כשאני פוחד הפחד מופיע לי בבטן בהרגשה של כיווץ ייחודי. אצלכם זה יכול להיות שונה.

הערות חשובות:

1. המיומנות בזיהוי, כמו כל מיומנות, משתפרת עם תרגול
2. הצעד הראשון הוא קריטי. במידה ולא זיהיתם שעסקינן בפחד, תהיו תקועים בתירוצים, בהתנגדות לפחד, בכל דבר רק לא במה שיאפשר לכם לצאת מהלופ.

שלב ב׳ - תיאום ציפיות מול עצמכם
כשהחלטתי ללכת על עניין ההדרכה, השלב הראשון היה מבחן בד (להעביר הדרכה קצרה מול זוגות עיניים ביקורתיות ובוחנות כדי לראות אם יש לי יכולות הדרכה). ישבתי, אני ועצמי, והגדרתי מה תהיה הצלחה מבחינתי. הצלחה, כך אמרתי לי, תהיה הכניסה לדלת הכניסה, ההגעה לאתגר ומתן ה100% שלי, לא משנה מה זה יהיה. גם אם אכנס ואתקע לפני שאוציא הגה חלוש..

באופן זה, שוב המיינד נותר חסר דלק ואתם ממוצבים בסט לעשייה והצלחה no matter what. ז״א בלי קשר לנסיבות.
עשייה, העזה = הצלחה!

שלב ג׳ - עשייה
מסביר את עצמו. קיפצו למים, והגשימו את עצמכם. מי יודע מה יהיה מחר.

הערה:
הרבה אנשים מזהים את הפחד, אך יש להם ציפייה שהם יצליחו, איכשהו, להעלים אותו ואז להרגיש ״טוב״ עם העשייה. אז הם מתחילים לעשות כל מיני דברים מצחיקים, שאפקיטיבית רק מזיזים אויר, שמנגד החיים ממשיכים וההזדמנות חולפת לה. ומה שנשאר זה כאב הפספוס והתהייה ״מה היה אם?״

זיהיתם פחד? קיפצו למים! מיד. דחייה משמעותה מתן דלק למיינד לסקל את המיזם, קבעון, ועוד שחיקה בבטחון העצמי.



קצת על הרווחים שמתחילים לעבוד עם הפחד שלכם ככה,חוץ מהרווח הברור של סיכוי לקבל את החיים שאתם רוצים (תוצאות).
הביטוי העצמי שלכם עולה כל הזמן. הרגשת חיות מטורפת שמתחילה להשתלט על עוד ועוד תחומי חיים (מומנטום חיובי), כיף ברמה של חזרה לילדות (אני מרגיש שהזמן עובר ואני נהיה צעיר יותר ויותר, פיזית רגשית ומנטלית) והפיכת הפחד מאויב/סוהר לקרש קפיצה לצמיחה, עוצמה אישית ואהבה גדולה.

תהנו, באהבה גדולה,
אורי

Friends to the Journey

I was thinking today how privileged I am to have so many excellent friends with
me on this road I am in. People I can be myself with, people that support me when
I need it, people that love me without me needing to do or be anything I'm not.
This is dedicated to those people. I love you from my heart.

They're just people,
Normal people,
I could have taken them off the street

And yet you're not,
Willing to put yourself out there,
With all your vulnerabilities,

All your hurt,
All your bullshit

Willing to share it with the world,
With me,
I do feel so privileged

Willing to be weak,
Willing to be open to hurt

Willing to share a wonderfully crazy journey together,
To reach where no man has reached before

To your self,
And back

By touching me,
I touch You,

It's as real as it gets

Rotten in heaven

So I need to offload some things. I don't know what but I'll start anyway.
Shaked and me are not talking anymore. arjhfekjhf;kehjd'aposjfapeofkjpfdoka
pofka'efokja'pefojkaefoja'floja'flj'alefkja'lefj'aef
Bullshit!

my stomach is hurting so bad I can hardly breath. I'm crying and I have no no no
idea how to make to make this pain dissolve or atleast move somewhere.
I feel so stuck. so stuck. I can't focus on anything outside of myself for too long.

i keep coming back to this place inside of people not liking me and me trying to please
them. I find it all around me. I saw it today in Mali, Boaz, Saar, Yaron, and numerous
other people in Humanication. I don't know what to do with it. It's this huge hole
trying to get filled with love, approval and attention. In the mean time it is playing
havoc inside of me.

Loving myself

Loving myself,
No matter what

Any time,
Any day

Feeling down,
Feeling high,
Dirty, pretty
Smelly or fresh

Bad and good,
It is all inside

Flowing and changing,
At any moment,
A new me appears,
And disappears

Stuck and flowing,
Judgemental and accepting,
Productive or slumping

Such an amazing being,
So hard on myself,
Such a waste of time

Enjoy yourself,
Drop the act,
Be you
That shining you,
You are

Love You!

Break Me (The Source)

I want to be shattered,
Shattered to my very core,
Burn me,
Until dust is all that remains

Take me to my source,
Where essence burns bright white,
Where darkness dare not creep

Where things are,
Simple, pure, themselves
No need to explain

Let the tower fall and break,
Brick by brick, or in one fell swoop
Let it tumble on itself

Let me look at myself,
Bare, naked, utterly vulnerable
Reflections on the pool of my being,
The source

The Young Nymphs

Light, very light
Dancing around the schoolyard,
Oozing with life and fresh-born sexuality


Their tender bodies,
Just awakening


Hormones raging,
Breasts can hardly contain their own growth


And the play has started,
Boys and girls,
In a devil's dance


Eyes meeting,
Bodies merging 


And the play has ended.

For me, the experience was alike to a visit to the forbidden garden,
Or to a candy store full of wonderful sweets of all kinds, colors and flavors where I can only look,
long for, yearn, fantasize about, but never touch, let alone have... And the yearning is oh so
strong. So strong that I stopped keeping it conscious after some time. I pushed it down so hard it
was practically gone. With it a good portion of me - my power, my energy, my sexuality was
all but gone.

Why can't I touch?
Why can't I revel in god's creation?
Am I not god's creation myself?


The longing,
Too painful to endure,
Was shut out,
Pushed away from awareness

And I am left with the shadows of a proposition,
Long ago contemplated and forgotten

And I am left with the distant echoes of a terrible pain,
Long forgotten

How can I gain clarity on this? I think that it has to do with my view of 
my body, of sexuality, of pleasure. Be curious, explore more.

Farewell

Recognition.

For a split second in eternity,
We had that

A short lived spark,
A Twinkle in the eye,

We shared a room,
Only us,
The world expelled from our awareness

A painful journey through our personalities,
Our souls momentarily danced

For a split second we were merged

Thank you